עֵלִי, הוא דוד שומרון, גמר לקרוא את טיוטת הספר, נטל דף ועט – וכתב: "מה גדולה היתה הפתעתי! טודי – ידידי ושותפי למחתרת לח"י בַּימים בהם לחמנו בַּכובש הבריטי  – לא נהג לדבר. הוא היה איש העשיה המובהק. גם איש השתיקה. עשרות שנים נדרשו לו עד שהסכים לספר… אינני זוכר מישהו בלח"י אשר מילא כל כך הרבה תפקידים, מִלחמתיים ואִרגוניים כמו טודי. הוא היה תלמידו המובהק של יהושע כהן: כל  יֵשותו היתה נתונה למטרה אחת ויחידה –המלחמה בַּבְּריטים. כל יתר הדברים התגמדו בפני המטרה הנעלה הזו. סיפורו של טודי איננו רק דו"ח על פעילותו בַּמחתרת. זהו גם סיפורה של תקופה בחיי הישוב היהודי בארץ ישראל, ימי הכיבוש הבריטי".

טודי בחר לתאר דברים כהווייתם. בזיכרון מופלא הוא משחזר את ההתרחשויות. הוא וחבריו – בפועלם ודמם – יצקו יסודות לבניין המדינה ,נתנו את המֶלֶט אל תוך כל החול. העושים במלאכת הספר הזה – והלוואי גם קוראיו – מרימים יד אל מצח, מצדיעים להם בתודה, על כי אין זו אגדה.