בימי מלחמת המחתרת נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל, היו שידורי הרדיו החשאי, שצליליו בקעו מרבבות בתים עבריים בכל רחבי הארץ, המגע היחיד של ארגוני המחתרת עם הציבור. בכ"ז סיון תש"ז, בעיצומו של שידור מתחנת לוחמי חרות ישראל, הוקף הבית ע"י שוטרים בריטיים, ובחגיגיות רבה נאסר כל צוות מפעילי המשדר, ובתוכם גם הקריינית.

מאז לא ירד שמה מכותרות העיתונות: לאחר שבועות מספר ברחה מבית הסוהר, נפצעה, נתפסה ונשפטה לשבע שנות מאסר. שנה וחצי ישבה בבית לחם עד שברחה בשנית, הפעם בעזרת ערבים ידידי המחתרת, וקולה נשמע מחדש, בשעות מזומנות, בוקע מרבבות מקלטי רדיו – עד היום בו קיפלו הבריטים את דגלם, ויצאו את הארץ.

בספר זה רוקמת גאולה כהן את הסיפור שלה ושל הווי המחתרת. ספרה, לא זו בלבד שמחזיר אותנו אל תוך ימי הדיכוי והגבורה, על מאורעותיהם הדרמטיים והמסעירים, אלא אף חושף בפנינו את הכוחות הנפשיים והרוחניים אשר הניעו ודחפו צעירים עבריים, בתוקף צו עליון – למלחמה, למחסור וסבל, ולהקרבה טוטאלית של שנות עלומיהם על מזבח העם.

גאולה כהן הינה סופרת בעלת סגנון עז-ביטוי מיוחד במינו, היודעת לרתק את קוראיה, לא רק בתארה עלילות – מאורעות סוערים, לא רק בציירה את המתח והמתיחות, את האימה וההוד, אלא גם בהעלותה את הנימים הדקים והעדינים שבנפשה של עלמה צעירה.

כנספח מיוחד מובא בספר מכתבו של דוד בן גורון למחברת, אותו הוא מסיים במילים הנרגשות: "קדוש עט ספר זה".